Crossing the Border, Haifa Museum

The Hebrew text below

Lilach Bar-Ami: Crossing the Border

Haifa Museum of Art

Curator: Svetlana Reingold

Lilach Bar-Ami works in the space between local Israel culture and Japanese culture, between east and west, between myths, landscapes and children's tales that are part of "here", and those that belong "there". At the center of her works are landscapes of the artist's childhood in Hanita, a kibbutz on Israel's northern border. She explores the meanings of the concept of "border" on different levels: on the concrete level, the border denotes the existential threat to those living on the Israeli border: conceptually, the "border" concerns the discourse on the "blurring of borders" – between masculine 
and feminine, high and low, art and craft, art and commerce, "here" and "there".  

In her use of the multiple layers and three-dimensionality of the paper cutouts she creates, Bar-Ami seems to clothe the Israeli landscape in Japanese attire. This act turns the local landscape into a symbol of all that is not "here" – the ultimate fantasy of the distant and other. Her works thus gain many additional layers of meaning, and can be seen critically, politically, socially, from a feminist or a gender-oriented perspective. Combining different traditions and techniques and incorporating a refined aesthetic sense and gorgeous coloration, Bar-Ami creates a new cultural world that draws the viewer to plunge into its depths.

  

לילך בר-עמי: מעבר לגבול

מוזיאון חיפה

אוצרת:  סבטלנה ריינגולד

לילך בר-עמי פועלת במקום שבין התרבות המקומית לזו היפנית, בין המזרח למערב, בין מיתוסים, נופים וסיפורי ילדות מ"כאן" לאלו ש"שם". במרכז עבודותיה עומד נוף ילדותה - קיבוץ חניתה, "גבול הצפון". היא בוחנת את משמעויותיו של מושג ה"גבול" ברמה קונקרטית ורעיונית. ברמה הקונקרטית הגבול מהווה הד לאיום הקיומי של החיים על הגבול הישראלי, וברמה הרעיונית "הגבול" ניצב במרכז הדיון סביב "טשטוש הגבולות". הגבולות בין גברי לנשי, בין גבוה לנמוך, בין ארט לקראפט, בין מסחר לאמנות, בין "כאן" ל"שם".

בשימושה ברב-שכבתיות ובתלת-ממדיות של מגזרות הנייר שהיא יוצרת, בר-עמי כמו מלבישה את הנוף הישראלי במעטפת של הנוף היפני. בפעולה זו היא הופכת את הנוף המקומי לסמל של כל מה שאינו מ"כאן", לפנטזיה האולטימטיבית למרוחק ולאחר. כך מתווספות לעבודותיה שכבות רבות של משמעויות וניתן למצוא בהן אפשרויות להתבוננות ביקורתית, פוליטית, חברתית, פמיניסטית ומגדרית. בעודה מערבת מסורות וטכניקות שונות ומשלבת אסתטיקה מעודנת וצבעוניות מרהיבה, בר-עמי יוצרת עולם תרבותי חדש הקורא לצופה לצלול לתוך מעמקיו.